כשמירי שושן, מתכנתת במקצועה, חיפשה גן לילדיה, היא ידעה שהיא רוצה גן עם חיבור חזק לטבע שיעניק לילדים שלה: חופש, מרחב תנועה ולמידה מתוך חוויה והתנסות. לאחר חיפושים `אין סופיים`, היא החליטה שאם אין בנמצא גן כזה היא תקים בעצמה "גן יער" כאן באורנית.

מירי שושן

 מכל אפשרויות הגנים הקיימות, למה דווקא גן יער?

"החיפוש אחר גן מתאים גרם לי לצלול לתוך החינוך הפורמלי והבלתי-פורמלי. ביקרתי בעשרות גנים, נפגשתי עם גננות, מורים, מנהלים, הורים וילדים והתוודעתי להמון סוגי מסגרות: מונטסורי, אנתרופוסופי, דמוקרטי, סאדברי וכן הלאה. משום שבעלי הוא תושב מצפה רמון, הזדמן לי לבקר גם בגן היער הקיים שם. התאהבתי בסביבה החינוכית הבריאה והחווייתית שראיתי שם. כשהגעתי לאורנית, גיליתי שיש כאן יער - זה היה מבחינתי ה-וי הראשון להקמת הגן".

ספרי לי קצת על יום פעילות שגרתי בגן?

"כיום לומדים בגן 25 ילדים. זהו גן רב-גילאי לגילאי 3 עד 6, בו לומדים ילדים ממשפחות דתיות וחילוניות. יש בגן צוות של 8 גננים וגננות המגיעים ממגוון תחומים וגישות חינוכיות. הילדים מגיעים ליער בשבע וחצי, הם שותפים מלאים בהכנת ארוחת הבוקר. לאחר הארוחה יש מפגש בוקר הכולל תנועה, שירה ושיחה שמתנהלת בעיקר בין הילדים. יש המון דגש על משחק בו הילדים יכולים לנוע בחופשיות וגם לחקור את היער - גישה שמאפשרת לעולם הפנימי ולדמיון לבוא לידי ביטוי. לפעמים הילדים עוסקים במלאכות קדומות - מקליעת סלים מעלי דקל ועד גששות וליקוט... השבוע למשל התחלנו עם ״תקופת האבן״, הילדים למדו איך מרימים אבנים בזהירות, הם צבעו את האבנים ובנו `רוג׳ומים` כדי לתחום את אזור הפעילות שלהם.
בצוהריים הילדים נכנסים ל"גן הבית" שנמצא במרחק של כ-100 מטר מהיער ואוכלים ארוחת צוהריים. הילדים הקטנים יותר ישנים ואילו הילדים הגדולים עוסקים בפעילויות יצירה כגון סריגה, תפירה, חימר, אריגה... בגן יש גם פינת קריאה, פינות יצירה ואפילו קיר טיפוס."

מכיוון שחצי מהפעילות של הגן מתנהלת תחת כיפת השמיים מה אתם עושים כשמזג האוויר לא מאפשר יציאה החוצה?

"אנחנו יוצאים החוצה בכל מזג האוויר חוץ מאשר כשיש אובך, חמסין כבד, `מבול` או רוחות חזקות. הקושי לצאת מהבית כשיורד גשם הוא קושי מחשבתי שלנו המבוגרים – הילדים אוהבים לנעול מגפיים ללבוש מעיל ולצאת לקפוץ בשלוליות... הם ממש עפים על זה."

ניהול גן זאת משימה מורכבת מאוד ועל אחת כמה וכמה כשמרבית הפעילויות נעשות בחוץ?

"יש לי צוות איכותי מאוד שאני סומכת עליו בעיניים עצומות. הצוות עבר את כל ההכשרות הדרושות הכוללות השתלמויות יער במצפה רמון וסדנאות עזרה ראשונה. חשוב גם לציין שהילדים עצמם יודעים כיצד להתנהג בשטח והם מודעים מאוד לאתגרים שקיימים בחוץ. הרציונל הוא להעביר את האחריות אליהם ובצורה זו הם לא מחכים ל״מבוגר האחראי״ שיבוא ויגיד מה מותר ומה אסור. העברת האחריות מייצרת אצלם מצפן פנימי שמאפשר לילדים לקבל החלטות שקולות ולכן הם גם אחראיים ועצמאיים בהרבה. דוגמה טובה לכך היא שאנחנו במכוון לא תוחמים את הגבולות של הגן בחוט או חבל, אלא הילדים בתחילת השנה מייצרים מגדלי אבנים (רוג׳ומים), שמסמנים לכולנו את הגבולות, והילדים, גם כשהם באמצע משחק מלהיב לא יעברו את הגבולות האלו."

סריגה, אריגה, פיסול יצירה... יש לכם המון פעילויות – מי בעצם מעביר אותן?

"כל איש צוות מביא לגן את סט היכולות שלו: מיוגה ועד בלט, מחגורה שחורה בקארטה ועד ליבוד, סריגה, קליעה או פיסול. כל אחד מהם מביא איתו משהו מיוחד שהוא אוהב מאוד וחי אותו. אני מאמינה שאם הגננים מלמדים משהו שהם עצמם אוהבים מאוד – קל להם ללמד ולילדים כיף ללמוד.
בעיניי, הלמידה הכי טובה בגילאים האלו (ובעצם בכל גיל) היא למידה מהתבוננות - הילדים סופגים הכול. הם מסתכלים ומתנסים ותוך כדי ההתנסויות השונות הם מפתחים מיומנויות חשובות כמו למשל דחיית סיפוקים, התמדה, יצירתיות ועוד. בעידן של היום כשהידע הוא נגיש לכולם, מה שחשוב הוא לשמר את הסקרנות הטבעית כל-כך של הילדים, לפתח את הדמיון ואת היצירתיות. דרך זו תאפשר לילדים לגלות את החוזקות שלהם וללמוד כיצד להשתמש ביכולות האלו בסיטואציות שונות. אנחנו מעודדים מאוד לעצמאות ולתקשורת מקרבת האחד עם השני. אני מאמינה שבאמצעות הקצב האיטי אותו אנו מנסים לשמר ומיעוט הגירויים שאליהם נחשפים הילדים, דווקא הריק הזה מאפשר להם לצמוח ולהביא אל מרכז הבמה את העולם הפנימי שלהם, ללמוד מתוך הסקרנות שלהם והכול בדרך חווייתית ומהנה. מה שלא פחות חשוב – הילדים כאן מאושרים ושמחים משום שאנחנו מאפשרים להם פשוט להיות ילדים".